כבר הוכיחו את הקשר בין הגוף לנפש, לצערנו הרפואה יודעת להגיד שיש בעיה מסוימת רק כאשר זה מתבטא ברמה החומרית בגוף או שיש סימנים נראים לעין ומבוצעת סדרת בדיקות. אך ברמה האנרגטית, הרגשית והתודעתית זה כבר נמצא הרבה קודם. כשאדם מגיע לטיפול רגשי ומבין כמה חשוב לטפל בעצמך כחלק מחייך ולא רק כשמשהו רע קורה או יש מצב קיצון, הוא אדם שמזהה את אותם דברים ומטפל בהם הרבה שנים קודם.
ולכן חשוב לתת מקום ובמה לכל מה שאנחנו חווים ומרגישים כי יתכן שאני ארגיש רע ואלך לרופא הוא יבצע סדרת בדיקות ויגיד לי שהכל תקין כשלמעשה משהו מתבשל בפנים ועדיין לא הגיע לרמה הפיזית. חשוב להבדיל בין תחושה לרגש- כשאנחנו מדברים על תחושה אנחנו מדברים על אנרגיה נפשית שיש לה כתובת גופנית.
תחושות מסוימות גורמות לפגיעה אנרגטית ותודעתית על מנת לאושש את עצמנו אנרגטית אנחנו צריכים להבין מהן אותן תחושות שמלוות אותנו ובעיקר אלו שחוזרות על עצמן ואז כאמור לאפשר לתחושות ההופכיות והחיוביות ללוות אותנו -חוק הקוטביות פועל כאן שאומר שלכל דבר יש את ההפך שלו
כל החוקים בבריאה קיימים אין צורך להמציא אותם עלינו רק לגלות אותם ולהשתמש בהם.
כשאדם נתון לביקורת, הכפשות והאשמות הוא נמצא תחת אנרגיית רגשית שאם ננסה לתת לה צורה ושם היא נראית כמו חץ והיא לא נעימה. כאשר ילד חווה ביקורת או חושש מפגיעה פיזית או כאשר עובד חושש מביקורת קטלנית של הבוס שלו בעבודה זה משפיע עליו ברמה אנרגטית מעין פגיעה בבטן הרכה שלי.
אנשים שמדברים עלי מאחורי הגב, מכפישים, מאשימים ועלולים להגיד לי דברים קשים במקום העבודה יגרום לאדם ללכת על ביצים במקום העבודה שלו הוא כל הזמן יהיה בתחושה של דריכות.
יש לעשות הבחנה בין מקום העבודה לבין הבית אם במקום העבודה שלי יש ביקורת ותחושה שכל הזמן מסתכלים עלי בזכוכית מגדלת אני בדריכות אבל כאשר מדובר בילד שבבית שלו נתון לביקורת מתמדת ונדרש להיות כל הזמן בדריכות זה הרבה יותר גרוע. גרוע מכך אותו ילד יהפוך בעתיד למבוגר ביקורתי ומאשים שמצביע על האחר כל הזמן.
רגש הביקורת
השפה העברית היא שפה מהותית ולא שפה הסכמית, מה שאומר שלכל מילה יש משמעות. המילה ביקורת מכילה את סוג האנרגיה שחווה מי שמבוקר- קור, ביקור, קרב, קבר- כשאדם משתמש במונח "אני אקבור אותו" הכוונה היא לביקורת והקצנה מאד גדולה. צריך לזכור שכשאדם מעביר ביקורת על אדם אחר הוא מעביר אותה דרך עצמו קודם כל!
זה אומר שזה עובר דרך המרידיאניים שלי ומשפיע עלי לרעה לפני שזה עובר לצד השני ולכן כשאדם משתמש באנרגיה כזו בתדירות גבוהה הוא משפיע בראש ובראשונה על עצמו.
לדוגמא: אבא שמעביר ביקורת על הילד שלו, האנרגיה הרגשית עוברת קודם כל דרך האב ומשפיעה לרעה עליו ויוצאת ומשפיעה על הילד וזו שרשרת שעוברת מדור לדור ואין לה שום השפעה גנטית אלה רק תודעתית. הילד הזה גדל והופך להיות מבוגר ביקורתי וכשאדם רגיל שמבקרים אותו הוא עסוק הרבה במהלך היום בביקורת עצמית וכשהוא עושה את זה לעצמו הוא לא פולט את האנרגיה אומנם החוצה אבל הוא פוגע בעצמו.
כשהביקורת קורית במערכות יחסים זוגיות היא מתכון לגירושין מהירים ולהרס משפחתי ההשלכות במקרה של ביקורת בתוך הזוגיות הן קשות כי במקום להציג בקשה לבן הזוג שלנו אנחנו מבקרים אותו הוא נכנס למגננה ולהתעלמות והנה לנו מתכון להרס קטלני בתוך מערכות יחסים. מכאן נולד גם הדפוס שאנחנו 'לא בסדר' וככה משתכפלים האנשים הביקורתיים.
התוצאה היא ' הימנעות' מחיצי הביקורת, קפאון ועצירות רגשית שבהמשך תהפוך גם לעצירות חומרית אגב, יש קשר ישיר בין ביקורת לבין בעיות במעי הגס. תוצאה נוספת מפתח פחד מביקורת והופך להיות פרפקציוניסט או שהוא עושה משהו ברמה שזה חייב להיות מושלם או שהוא לא עושה בכלל.
אז מה עושים?
הדרך להתחיל ולעשות עבודה מול הנושא קודם כל עם עצמנו אם אנחנו כאלה היא להכניס מודעות בשלב הראשון ככל שנהיה יותר מודעים לרגש הביקורת נשים יותר לב מתי זה קורה לנו ונוכל לעצור את עצמנו ולהמיס את אותה אנרגיה טרם התממשותה.
כאשר א הגיע אלי לטיפול וגילינו את הייעוד שלה היה עליה להתחיל ולבטא אותו החוצה מול העולם, שידעו מי היא, עלה נושא הביטוי וקושי מאד גדול שלה לחשוף את עצמה היא נמנעה לדבר בפני קבוצה או מול אנשים.
גילינו שם פחד מאד מאד גדול מביקורת, ממה חושבים עלי, מה יגידו על הדעה שלי, מה אם יצחקו עלי כל אלה יושבים על פחד מביקורת והדרך להגן על עצמו היא הימנעות, להימנע מלדבר או להביע את הדעה שלי בקול רם, לחשוב על עצמי שאני לא מעניינת או לא חכמה, לבקר ולשפוט את עצמי.
כשירדנו למרתפי תת ההכרה שלה גילינו אירוע מאד קשה שבו היא הביעה את דעתה בפני קבוצה ואז היא אמרה לי: "לא ידעת איפה לקבור את עצמי" זוכרים שאמרנו שהשפה העברית היא שפה מהותית מכאן שהמילה קבר קשורה לרגש הביקורת.
אין דבר כזה ביקורת בונה
אין דבר כזה ביקורת בונה ביקורת היא לא בונה בשום צורה, אנשים מכבסים מילים שאין ביניהם שום קשר, מבחינה רגשית בביקורת בונה יש ביקורת! וזה תמיד משפיע שלילי אז איך אני אעביר את המסר לאחר?
בשיטת הסנדוויץ' כשאתה עוטף את מה שאתה רוצה לומר ברגש חם ואוהב, אם אני רוצה שהילד שלי ישב עכשיו ללמוד אני לא אגיד לו אתה כל הזמן מתעצל ללמוד, ואוהב רק להיות עם חברים ולשחק, שב ולמד למבחן זו ביקורת. מה כן? אני אתן לו מחמאה ואגיד לו אתה עובד כל כך יפה ומגיע להישגים גבוהים כשאתה לומד בוא נשב ונלמד כדי שתצליח גם במבחן הקרוב.
ביקורת מקטינה אחרים, תמיד חווים אותה ממקום שלילי. הביקורת נובעת משליטה כשאנחנו רוצים שמישהו יהיה כמונו. יש שליטה מתוך דאגה אישה שמתקשרת לבעלה כל היום וצריכה לדעת כל דבר, איפה הוא נמצא, עם מי ומה הוא עושה זה לא מגיע מתוך אהבה זה מגיע מתוך שליטה ויש שליטה אידאולוגיית מגיעה מתוך אג'נדה מסוימת, אותו אדם מכנה אותה כאמת ורוצה שכולם ילכו בדרך שלו.
כמו לדוגמא כפייה דתית. ברחניות לעומת זאת יש חופש, היה לי מקרה שבו הגיע אלי אדם לטיפול לאחר שחזר בשאלה כל המשפחה שלו החרימה אותו והוא נשאר לבד זו דוגמא לכפייה אין פה חופש, כיבוד החלטה של האחר יש פה שתלטנות. אני חייב להיות איקס ואם לא יקרה משהו רע.
חמלה
הרגש ההפוך שמשרה נחת רוח ונינוחות היא החמלה במילה חמלה יש את המילה חום, חמלה זה רגש שיש בו ביטוי מעשי להקל ממש על סבלו של האדם השני, זה שונה מאד מרחמים בחמלה יש פעולה ממשית ומעשית שהמטרה שלה היא להקל על הסבל של השני.
רחמים זה רגש שאנחנו מרגישים לדוגמא מול קבצן ברחוב מגיע ממקום של עליונות על האחר אנחנו מרחמים על הנחותים מאיתנו. עלינו להסתכל על כל אדם במשקפיים טובות, למצוא בכל אדם ולא הרע ביותר שפגשנו דבר אחד טוב ולשקף לו רק את זה. ועל ידי כך אנחנו מעלים את בני האדם מכף חובה לכף זכות.
אנשים סרקסטיים ציניים הם אנשים ביקורתיים מעבר לרמה הממוצעת, מקובעים בדעות שלהם באמונות שלהם עקשניים אפילו בדברי פיזיים ששייכים להם, הם רכושניים מתקשים להתגמש ולקבל דעות אחרות של הזולת הם בנו לעצמם תמונת עולם מאד מאד מסוימת לא ותרניים לא רכים, מקובעים, עקשנים בשפה פסיכולוגית הם נקראים קטגור וסנגור.
הקטגור שמקטרג עליך בכל דבר שאתה עושה והסנגור שמסנגר עליך בכל דבר שאתה עושה.
אף אחד לא רוצה מקטרגים שום אדם לא מעוניין שהאישה תהיה הקטגור שלו או להפך ויגיד כל הזמן מה לא בסדר עליך ויוציא את זה החוצה 'כביסה מלוכלכת' אנחנו זקוקים לאנשים שמסנגרים עלינו או מלמדים עלינו כף זכות. הסנגור פועל מתוך חמלה ומציג את הזולת תמיד לכף זכות.
