הרשות לקחת פסק זמן מהעשייה

אנחנו חיים במרוץ, לפעמים נראה לנו שאם נעצור, הכל יתמוטט ויקרוס תחתינו שזרימת הכסף תיפסק, שלא יהיה לנו, שיחסר לנו משהו, או שנאבד את מה שהשגנו עד כה.

במיוחד כאשר זה מגיע למשבר תעסוקתי, שם הכי קשה לנו לעצור ואנחנו רודפים יום ועוד יום, חודש ועוד חודש מגלמים תפקיד בחיינו שהוא לא שלנו או לא מדויק ולא מותאם למי שאנחנו.

לא פעם אנשים מגיעים אלי כשהם שקועים עמוק במרוץ החחים ותוך כדי הם רוצים להבין מה הייעוד שלהם בעולם, הם נשטפים ע"י השוטף ומנסים באותו זמן גם להיות בהשראה ולקבל תשובות לשאלות המהותיות ביותר של החיים.

אני תמיד מציעה להם לעצור, תחשבו על זה לעומק נראה לכם מכובד במהלך פגישה עם מישהו מאד חשוב שיכול לקדם אתכם לשחק בטלפון או להתכתב? לא הייתם עושים את זה נכון?

אז למה כשזה מגיע לחיים האישיים שלנו שם אנחנו מאד מזלזלים בעצמנו ומנסים להספיק הכל ביחד, תוך כדי עשייה שוטפת?

יש לנו הרבה סיפורים בראש למה זה לא הזמן לעצור עכשיו ולהתעסק בזה, למעשה חסרה לנו הרשות הפנימית לעצור, לפרגן לעצמנו פסק זמן של בהירות המחשבה אנחנו חוששים לבזבז את הזמן, להפסיד את מה שכבר יש לנו, לצאת ממעגל העשייה ולפספס.

אולי זה אפילו יכניס אותנו לבעיות של פרנסה. אך לצד זה קיים החשש העמוק יותר להיות עם עצמנו בלי שום תוכנית, בלי מסגרת ובלי מטרה. הפחד הזה הוא הפחד האמיתי שבתוכו גם נמצאות התשובות לשאלות שאולי מעולם לא שאלנו.

ומה יקרה כאשר יגיע הלחץ מהסביבה והשאלות כמו "אתה לא עובד?"  מה קורה כשאנחנו מגיעים למשבר מול נושא התעסוקה?

אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים לעצור, להגיד מה מפריע לנו באותנטיות להוריד את הדמות שאנחנו מגלמים מהמגרש ואז אנחנו ממשיכים למרות שלא טוב לנו. מנסים להתעלם ולהדחיק את כל מה שעלה וצף למעלה ולשדר עסקים כרגיל ואז אין ברירה אחרת מה שלא מטופל ברמה האנרגטית מתחיל לצאת דרך הגוף הפיזי.

אנחנו קורסים, הגוף הפיזי שלנו קורס, הוא מתחיל לכאוב במקומות שמעולם לא כאבו לנו, אנחנו לא מרשים לעצמנו לבכות, להתפרק ולהרשות שמישהו אחר יראה אותנו קורסים והגוף מתחיל לתת את אותותיו.

מה שבעצם קורה כאן זה שהגוף עוזר לנו לעצור. עכשיו הכל עניין של זווית ראיה האם נבחר לראות זאת ממקום של קרבן או ממקום של יוצר?

האם נראה בכך הזדמנות לעצירה ולחשיבה כדי ללדת את עצמי מחדש או שזה יפסיק אותנו לגמרי ונוותר.

מאד קשה לבוא לבוס ולהגיד לו תקשיב אני חש בדיכאון, אין לי מצב רוח ואני צריך הפסקה לתקופה להבין מה אני רוצה אבל הרבה יותר קל לבוא לבוס ולהגיד לו אני חולה, יש לי חום גבוה, אני מאושפז אני עם כאבים, זה הגיוני וזה נותן מענה מושלם לבעיה שנוצרה ועכשיו אני יכול לעצור ולנוח בלי צורך להסביר מה באמת קורה איתי בפנים.

ואז אם הבנו את המסר של הגוף, יש לנו זמן לחשוב על השאלה:

• איזה שינוי הייתי בוחר לעשות באמת בחיי?
• האם מדובר בשינוי קטן מול תחום מסוים או אולי "להפוך את המשחק ולהתחיל מחדש" ולשנות הכל, כמה אבוד אתה מרגיש כעת?

לפעמים מדובר במשהו נקודתי ולפעמים זה הוא שינוי מהותי גדול הרבה יותר.

בואו נביט יחד על הסיפור התנכי של נוח, התיבה של נוח היא לא סתם משל בסיפורי התורה הקדושה יש קשר והסבר לחיים שלנו היום, כבר גדלנו והתבגרנו אנחנו לא יכולים להתייחס לתנ"ך באותה צורה שהתייחסנו אליו כילדים-כאוסף של סיפורים ועלילות. התורה זה לא סיפורי רכילויות על אנשים שחיו אי שם בעבר, כל הסיפורים המובאים בפנינו מתארים מצבים בנפש האדם ובמסע חייו בעולם הזה- עולם החומר והעשייה מלמדים אותנו ונותנים לנו כלים למי שאנחנו היום.

לפעמים כמו בסיפור של נוח, התיבה והמבול נדרש לעצור הכל, להפליג למחוזות חדשים ולהרוס את כל החומות שבנינו סביבנו רק ככה יכול לעיתים להתגלות האני החדש.

אז בואו יחד נעצור ונעשה תרגיל

לפני שתתחיל אני ממליצה להזיז הסחות דעת, להחשיך מעט את החדר ולהשמיע מוזיקה נעימה ברקע.

עכשיו שהינך רגוע יותר, קח 3 נשימות עמוקות, אפשר לעצמך להירגע ממש לגמרי ולהרפות את כל שרירי הגוף והפנים.

דמיין שאתה יוצא למסע בתוך תיבה גדולה אין לדעת איך איפה ומתי תיעצר בסוף התיבה
יש לך אפשרות להכניס לתוכה את כל מה שתרצה לקחת איתך בתיבה מכאן והלאה ומנגד יש דברים שכבר סיימו את תפקידם בחייך וכדאי להשאיר אותם מאחור.

אילו אנשים תרצה להכניס איתך לתיבה ולקחת איתך? חשוב על הקרובים ביותר ועד למכרים ולחברים שלא תרצה לפספס. המבול עדיין לא הגיע ויש לך אפשרות להכניס את כל מה שתצטרך פנימה

מה תבחר להכניס ולקחת אל התיבה מבית ילדותך? אולי תכונות ולמידה מהורייך…

מה היה אסור לך "להיות" בבית הורייך והוא חלק ממך, אילו רצונות לא יכולת להביע שם והיום תרצה להיות?

איזה תחושות תיקח אתך לתוך התיבה?

אילו רגשות תיקח אתך לתוך התיבה?

בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש משאבים רבים פנימה בתוכנו. איזה עוד משאבים יש לך שיכולים לסייע לך במסע הזה והיית מכניס אותם במהירות לתוך התיבה?

כישרונות שלך שיכולים אולי לעזור…

חשוב על המקומות שבהם היום חוכמתך ואישיותך נדרשות שם, מה יש שם? מה בנוכחותך הבאת לשם?

הגשם מתחיל לרדת וצריך למהר להיכנס פנימה אל תוך התיבה, לפני שתכנס לתיבה ותסגור אותה. וודא אם יש משהו ששכחת? חפץ או משהו נוסף שתכניס פנימה…

עלה על התיבה והתחיל לסגור את הדלת תוך כדי שהנך מבחין שהגשם נהיה חזק יותר, סוער יותר, והמבול מתחיל… הנך יושב בתוך התיבה שבנית והיא מתחילה לשוט על פני המים, אתה מסתכל על החלון ומבין שזהו כל מה שנמצא כאן הוא מה שנכון לך לשם התחלתך החדשה….

עוברים ימים של רגיעה… הפסקה בתוך כל העשייה, מזג האוויר מתבהר ומשתנה, השמש זורחת שוב והתיבה מגיע לחוף מבטחים.

כעת הגיע העת לבנות הכל מחדש, בצורה חופשית ומשוחררת מכל דאגה. במה תבחר להתחיל?

מה תבחר לבנות אול לעשות? עבור מי תרצה להשפיע את עצמך ואיך?

כתוב לעצמך כעת את צעדייך הראשונים או אולי אתה כבר רואה את התמונה הגדולה אליה אתה בוחר לצעוד.

החיים כאן הם מסע של רשות ובחירה ולעיתים אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות מי שאנחנו וזה מה שתוקע אותנו, כשיש לנו אהבה עצמית כלפי עצמנו וחמלה מתוך מקום אוהב, בוגר אמיתי ערני וקשוב לצרכים שלנו יש לנו אפשרות לתת לעצמנו את הרשות הפנימית להיות מי שאנחנו ולבחור בכל רגע ורגע. אך כשאין לנו כלפי עצמנו אהבה וחמלה אין לנו רשות פנימית לקום ולשנות. הריפוי והשינוי יגיע כשקודם כל נשאל את עצמנו האם אנחנו מרשים לשינוי להתרחש?

טיפ קטן ממני: אם קשה לך לעצור לזמן ממושך או ארוך תבחר זמן קבוע פעם בשבוע לרגיעה ולעצירה אחרי שתתחיל תוכל להגדיל את משך הזמן ועל ידי כך תתבהר בפניך התמונה יותר ויותר.